את האחד הזה אני כותבת ממקום אישי, כאזרחית במדינת ישראל, הבית שלי, בית שאני אוהבת, לא רק בגלל פיסת אדמה וחלקת אלוהים, אלא בעיקר בגלל האנשים.
בארץ חיים תמהיל אוכלוסייה מדהים שנולדו כאן, שהגיעו מכל קצוות תבל, הולידו דורות חדשים וביחד יצרנו תרבות ייחודית וזה לא עניין של מה בכך.
אנו חיים בארץ ישראל לאחר שעברנו – ועדיין עוברים - אתגרים לא פשוטים, צלחנו לא מעט אויבים, אנו כאן, וסוד כוחנו: אחדות. בישראל אנו רואים (בעיקר בעת צרה), ערבות הדדית בין אזרח לאזרח שהיא קסומה בעיני, כמו שם ודווקא שם, במעמד זה, האלוהות במלא יופייה והדרה מגלה את פניה בקרבנו.
מהמקום הזה אני מנסה לחלוק כלים ולסייע, כי אני רוצה לראות את שינויים אלו גם ברבדים נוספים בישראל, אני מאמינה שלא צריך להגיע לנקודת קיצון בכדי לשנות.
במסגרת עבודתי בשיווק בינלאומי למדתי שבעת ביצוע שלב המודיעין העסקי, הדבר האקוטי הוא ראשית לאתר את האמת החד ערכית. ויש אחת שצפה מזה זמן בארה"ב –ואני רואה ניצנים שמקבילים לה גם בישראל (בנקאות ומערכת פיננסית, נדל"ן, מע' משפט – ובכלל פגיעה באמון הציבור וניסיון לצמצם את קול האזרח) ומסיבה זו חשוב לי לכתוב פוסט זה, המשלב נימה אישית.
בארה"ב של אחרי קריסה כלכלית, מיתון שנמשך עשור והוגדר כגרוע בתולדות המעצמה, חל שינוי מהותי, למי שמכיר את התרבות יודע כי בארה"ב אין סליחה על שקרים. ברגע שגורם ששיקר נתפס בשקר – אין הזדמנות שניה.
בשוק זה דוגמאות למכביר, כמו פשיטות הרגל של ENRON, Lehman Brothers , ובנקים נוספים שהיו מעורבים בהונאת הסאב-פריים והונאות נוספות, שבוצעו נגד הציבור.
אני מאד מעריכה את הצרכן האמריקאי, לא רק בגלל הבחינה שמקיים טרם רכישת מוצר, אלא משום שצרכן זה מבין את חשיבות קולו וחולק את האמת וחווייתו.
המדיות החברתיות התפתחו בארה"ב, וביבשת זו החברות הבינו שאם הן רוצות לא רק לשרוד אלא לצמוח ולשגשג, המפתח לכך הוא קיום שקיפות, כנות ואומץ לב, כמו גם תיקון את שנדרש לתקן – מבלי להסס. אלו חלק מהתנאים הנדרשים לאמון.
תאגידים (גדולים וקטנים) הבינו שהמפתח להצלחה שלהם, לקיום ערך המותג, לנסיקת מכירות וערכי מניות - הוא אמון הצרכן. כולם הפנימו: אנו חיים בעידן של שקיפות ואין דרך להסתיר ולהסתתר – אחרי הכל אמת חד ערכית, לעולם מתגלה, היא אף פעם לא נותרת בכיסוי.
אך בעניין זה השוק האמריקאי לקח צעד קדימה, וזה צעד שהייתי רוצה לראות חברות ותאגידים בישראל מבצעים. בשוק האמריקאי הבינו את חשיבות הצרכן שמשלם את המשכורת של כולם. רווח הוא הוא דבר חשוב, אך צרכן מרוצה ונאמן חשוב שבעתיים. בשווקים מפותחים בעולם כ 70% מהתל"ג מגיע מקמעונאות, קרי מוצר שבסופו של דבר מגיע לצרכן הסופי (וזה לא משנה אם מדובר ב B2B או B2C).
בארה"ב, אחרי עשור של משבר ומיתון כלכלי נפגע אמון, ועקב כך נפגעה תקווה.
אזרחים רבים איבדו את בתיהם, עסקים, משפחות שהתפרקו, דור חדש שנולד וגדל בצל זוועות אלו, ועד עתה לא מעט חיים ממשכורת למשכורת ומתקשים להתמודד עם יוקר מחיה, אך גם אלו ששרדו תקופה מחרידה זו ויצאו ממנה בשן ועין, לא בוטחים בהנהגה ובמערכות שאמורות להגן עליהם מפני אלו.
לא בכדי נוקט הנשיא טראמפ ברטוריקה של הפחת תקווה, שיקום מעמד הביניים, קיום הבטחות שהבטיח במהלך מסע הבחירות, ובמהלכים דוגמת מלחמת הסחר נגד מי שגנב קניין רוחני וגזל משרות רבות מהציבור בארה"ב.
הציבור עדיין נותר חשדן, לא מאמין, שכן מעשים אלו אינם מספיקים, עד למועד זה הועמדו לדין רק קומץ בנקאים.
המערכת הפיננסית שביצעה את ההונאה וגרמה לקריסה הכלכלית, קיבלה מהממשל כספי ציבור לחילוצם מקריסה מוחלטת, אך במקביל עיקלה בתים ומכרה אותם בחסר. גם מערכת המשפט בארה"ב, וההנהגה כשלו מבחינת הציבור (נשמע מוכר?), בהעדר אכיפת החוק.
הציבור בארה"ב נוקט בגישת מעשים (Action Speaks Louder Than Words), מצמצם שימוש באשראי בנקאי (גם באשר מדובר בהשקעות לא מבוטלות דוגמת שיפוצים), מבצע מעבר למזומן וכרטיסי חיוב מוטענים מראש – לא כרטיסי אשראי - משקיע ביסודות מזון ומחסה, ולא חוזר על טעויות עבר.
הציבור בארה"ב לא נותן את אמונו, ולא בוטח במערכות שאמורות לשרת אותו, בשל כישלונן לבצע את הנדרש, אחרי הכל חוק באשר הוא אמור לחול על כולם, (אזרחים, תאגידים עסקיים ומערכות החיוניות להתנהלות תקינה של כל מדינה) ובדמוקרטיה, כולם אמורים להיות שווים בעיני החוק.
בארה"ב, הדברים עובדים קצת אחרת, שם, ברגע שלקח נלמד, לא מתקיימת התעלמות או הטלאה, המערכת שם הבינה כי בעת העמדה לדין של בנקאים יהיה צורך להעמיד למשפט גורמים בהיקף שיביא לקריסת המערכת הפיננסית, לכן במקום זאת בנקאים בעת זו עומדים לסוג אחר של משפט, המערכת האמריקאית (ממשל וציבור כאחד) מצאה דרך ביניים, מחד הצרכן מצמצם את האינטראקציה עם המערכת הפיננסית, ומאידך הממשל החל לאכוף רגולציה, די לראות את שמשרד המשפטים האמריקאי (למול כישלון אכיפה בישראל) שהחיל על בנק מזרחי, פועלים ולאומי בישראל בכדי להבין את קריאת ההשכמה שנשמעה באמריקה.
הרגולטור לא עצר שם, אלא החיל סייגים חדשים ונוספים המגבילים את המערכת הבנקאית מיכולת לקיים הונאה חוזרת. הבנק העולמי בוחן סייגים אלו בדאגה בשל השפעתם על השקעות, אך מדובר בתרבות שהבינה דבר שברגע שמופנם מגדלים את סוד עושרה של ארה"ב, האמת.
קנאות לאמת לשקיפות והגינות היא סוד העושר של יבשת זו.
צריך רגע לעצור ולהבין את חשיבות האמת. כאשר מתקיימת אמת כנות ושקיפות, מתקיימת צמיחה.
אמת במהותה מגדירה בסיס שמאפשר בחירה חופשית, ועל סמך בחירה זו השלבים הבאים הוא אמון, חזון, רצון, ציפייה ודברים טובים רבים.
כאשר האמת מתממשת בהתאמה לציפייה ולדמיון, והבחירה מוכחת כנכונה – גם השמיים הם רק תחנה בדרך ולא גבול, שכן כך האמון וודאות נבנים לאורך זמן.
כעת גם אפשר להתחיל להבין את סוד כוחה של אמזון כפלטפורמה האובססיבית להעצמת קולו של הצרכן – זה החולק חוויה כנה ואמתית.
כאן נכנסו לחלל העדר האמון שנוצר אצל הציבור, תאגידים דוגמת אמזון, וולמארט ועוד - תאגידים אלו לא יכולים להחליף את הפרקליטות ומערכת המשפט, אך הן כבר פועלות נגד המערכת הפיננסית ומגנות על הצרכן.
קמעונאים בארה"ב, הפועלים לדוגמה בתחום המזון שהתייקר ומהווה מקור לדאגה בקרב רבים, נלחמים על הורדת עמלות כרטיסי אשראי ע"י החרמת חברת ויזה הגובה תעריפים גבוהים ביחס לחברות אחרות.
אמזון פועלת בערוצים שונים דוגמת AMAZON CASH בכדי לאפשר לצרכן רכישות במזומן, צמצום התלות בכרטיסי אשראי או אשראי בנקאי.
היא לא היחידה, בחנויות וולמארט שרותים חלופיים לשירותים בנקאיים ובכללם המרת המחאות למזומן ללא צורך בחשבון, הטענת מזומן לכרטיס של הרשת – ללא עמלות ועוד.
האם אנו עדים להתפתחות אלטרנטיבה למערכת הבנקאית? יתכן.
אך מה שברור הוא שהציבור מצביע ברגליים ומבין שחלופה נחוצה, בהעדר אכיפה נאותה. גם הקמעונאים מבינים זאת, ומפתחים שרותים המסייעים לצרכן להגדיל את הכנסתו הפנויה, או בפשטות WIN - WIN.
הקמעונאות מבינה את כוחה – ועושה בו שימוש במשנה זהירות, תוך שמירה קנאית על אמון ציבור לקוחותיה (בכל גזרה שהיא) , אלו המצליחים בכך, רושמים תוצאות פיננסיות מרהיבות, שכן בנוסף לאמון הציבור הן זוכות גם לאמון המשקיעים.
הקמעונאות באמריקה היא לא היחידה שנלחמת על אמון הציבור, ישנם גורמים נוספים – אך אני מביאה את נקודת המבט שלי על עולם זה, מה שכן חשוב לי לתת דגש הוא על קולו של הצרכן שבא לידי ביטוי בסגמנט זה כשם שלא נשמע באף סגמנט אחר.
המספרים מדברים בעד עצמם, היכן שקולו של הצרכן נשמע Loud and Clear – שם האמת והעושר דרים בכפיפות אחת, אלו שאינם פוחדים להקשיב ולקיים דיאלוג פתוח כנה ואמיץ עם הצרכן, רק מרוויחים.
צמצום וצנזור קולו של הצרכן / אזרח מקיים ספק, וכולנו למדנו אם יש ספק, אין ספק.
קול הנשמע, במהותו מחבר (סוד כוחן של המדיות החברתיות), וקול המצונזר או מושתק – מפריד ומפלג.
מערכות שלא משנות את דרכן, נוחלות כישלון, הציבור מצביע ברגליים.
די לראות את השינוי שמבצעות ענקיות מזון כיום בכדי להרוויח את אמון הציבור בחזרה.
כל גוף המקיים אינטראקציה עם כספים המגיעים מהציבור, ונמנע מקיום שקיפות (או מנצל את כוחו לרעה) רומז כי אינו מרוויח את כספו בדרכים נאותות, ועל כן נעדר ערך אמיתי, באופן שמעמיד את חוסנו בסכנה ופותח דלת למתחרים, והתפתחות חלופות – את זאת ההיסטוריה מלמדת.
מה שיפה הוא שחכמת המונים - המתגלה לאורך זמן – משקפת את האמת. הייתי מאד שמחה לראות את התאגידים בישראל (תעשיה, קמעונאות, עיתונאות וכד') מתאגדים למען טובת כלל האזרחים, ונלחמים על הדבר הנכון לא (רק) בשם השורה התחתונה בדוחות הכספיים, אלא בכדי שכולנו נגור בבית עם ערכי מוסר שאנו הבאנו כעם לעולם.
אנחנו עם ותיק שחי במדינה צעירה, ביחס לאומות רבות בעולם, הגענו להישגים מרהיבים בפרק זמן קצר, והייתי שמחה לראות את האחדות בקרבנו עולה מדרגה, אחדות שתאפשר לכולנו ללמוד מניסיונם של אחרים, לא להגיע לנקודות קיצון אפלות בכדי להשתנות ולצמוח, אלא לבחור בוודאות של טוב מטוב.
חג אביב קסום ובהצלחה לכולנו!
שאלות? רוצה לדעת עוד? רוצה לייצא? צור קשר